בשנת 2003 שבה צילה חיון עם משפחתה מחופשת קיץ על שפת הים אל ביתה שבישוב הר גילה.
צרור יריות קורע את שלוות הנסיעה הלילית. פיגוע ירי. צילה ובני משפחתה נורים ע"י מחבל פת"ח.
צילה סופגת פגיעה אנושה, היא מונשמת ומורדמת, עוברת סדרת ניתוחים ואחריהם נכנסת לתהליך החלמה ממושך. כשהיא מתעוררת היא מתוודעת למצבה – שתי רגליה מרוסקות ובבטנה פעור פתח עצום.
צילה לוקחת את הקוראים למסע בתוך גופה הרצוץ והכאוב. בדרכה המיוחדת היא מלמדת את עצמה לחיות את החיים "מהתחלה".
ספרה של צילה חיון חוזר אל הרגע שבו הזמן עמד מלכת והנפש הייתה לצרור של פחדים ומכאובים. האם נתן לצקת משמעות אל תוך הכלים שנשברו? להכיר מחדש את הגוף שהפך באחת לארץ זרה?
בלשון פיוטית וכובשת ובכישרון נדיר מגוללת צילה חיון את סיפורה המסעיר והמטלטל – סיפור החזרה לחיים.
סיפורה של צילה חיון הוא הסיפור של כולנו כאן במקום הזה – החים שישנם ואלה שעוד יכולים להיות.
