נסרין יוסף נולדה וגדלה באזור הכרמל. עם נישואיה לאיאד עברה להתגורר עימו בישוב סמוך לכרם שלום, שם שירת כאיש קבע. לנסרין ארבעה ילדים, לבנה הצעיר ביותר קראה עמית ישראל, על שמו של חלל צה"ל הגיבור עמית בן יגאל, את השם ישראל הוסיפה משום שנולד ביום העצמאות למדינת ישראל.
על ערב שמחת תורה, יום שישי סיפרה נסרין בספר "יום אחד באוקטובר" – בלילה נשמעו בומים חזקים, לאחר בדיקה מול הרבש"צ של המושב עודכנה שאין מה לדאוג ואין שום דבר חריג.
בשבת ה -7 באוקטובר בשעה 06:30 נשמעו אזעקות וצבע אדום בלתי פוסק. נסרין אספה את ילדיה אל הממ"ד ונזכרה שבסמוך אליהם מתגוררת שכנה חדשה שבעלה, איש משטרה, לא נמצא בבית בחג.
היא שלחה את איאד בעלה (שהיה עם רגל שבורה) לאסוף אליהם את השכנה ואת שלושת בנותיה. כולם שהו בממ"ד הקטן.
לאחר ששמעו בומים עצומים פתחה נסרין את חלון הממ"ד לבדוק מה קורה בחוץ וראתה מחבלים.
איאד בעלה, עם רגל שבורה, בגימלים מהצבא ובניגוד להפצרותיו של מפקדו שיישאר בבית, לבש מדים, לקח את הנשק ויצא להילחם, נסרין החליטה שהיא יוצאת לעזור לו.
היא יצאה מהממ"ד, חברה לחברי כיתת הכוננות שעצרו מחבלים שנכנסו אל המושב והתחילה להכות את המחבלים ולתחקר אותם בשפה הערבית – מאין הגיעו, מי שלח אותם ומהיכן נכנסו. המחבלים הפנו אותה אל פתח בגדר ממנו חדרו. נסרין, עם תושיה אינסופית, אספה מהמחסן אזיקונים, סלוטייפ, שרוכי נעליים של הילדים, חבלים וקשרה את המחבלים. את העיניים קשרה להם עם מגבות מטבח.
כשהתקשר אל אחד המחבלים מנהיג שלהם מעזה, נסרין השיבה לטלפון בערבית ושכנעה את רב המחבלים מהצד השני שהיא בצד שלהם, שאנשי החמאס "מתארחים" אצלה ושהיא דואגת להם. בפועל איימה עליהם שאם יצייצו זה יהיה סופם. בדרך זו הצליחה נסרין לקבל אינפורמציה חשובה וקריטית בנוגע להמשך הפלישה מעזה לכיוון המושב, כך הכינה את הצוותים "לקבל" את פני מאות המחבלים שהתכוונו לפרוץ פנימה אל המושב. היא עדכנה את כוחות הצבא שיש מחבלים בדרך ובשלב זה נשברה וחזרה אל הממ"ד. ביום הזה איבדה כמה מחבריה הטובים שיצאו להילחם, דבר ששבר את ליבה ורוחה.
ביום המחרת עזבה המשפחה את המושב למקום בטוח יותר. נסרין, שראתה בדרך רכבים שרופים והרס מזעזע צרחה מכאב לב עד שאיבדה את קולה למשך חודשיים.
בימים אלה היא מעבירה הרצאות, מביאה את הסיפור של חבריה האהובים וכשאומרים לה שהיא גיבורה, היא מסרבת לקבל את התואר. מבחינתה היא ניסתה להציל את מקום מגוריה, את החברים שלה ואת אהוביה.
