לאה איני

לאה איני, זוכת פרס עגנון לשנת 2019, פרסמה עד היום 20 ספרים, שבין 12 ספרי הפרוזה שבהם, הרומן האוטוביוגרפי עטור-השבחים, "ורד הלבנון", וכן ספרה האחרון, קובץ הסיפורים "השמלה". זכייתה בפרס עגנון, שזו גם הפעם הראשונה שבה הוא מוענק לסופרת, מצטרף לעוד 11 פרסים ומענקים ספרותיים מכובדים בהם איני זכתה לאורך שנות כתיבה ארוכות, סוערות וייחודיות, שביניהם פרס ביאליק, פרס ניומן, מענקי ספיר לחמישייה האחרונה, ועוד.

בהרצאותיה, דרך ספר מסוים ("ורד הלבנון") או ספריה האחרים, לאה איני מספרת על זוגיות, משפחה ופמיניזם, כמו גם על שואה שקופה, שכול, הגירה, ועל כתיבה ואמנות, לא כ"נושאים להרצאה", אלא כמי שעברה, ועוברת, דרכם באמת. ועל המחויבות האותנטית הזו, שבכתיבתה ובסיפוריה, המשופעים גם בחום אנושי ובהומור, יעידו הדמויות יוצאות הדופן שהיא העמידה בספרות העברית: אלמנת צה"ל שמקימה אוהל על קבר בעלה כדי להמשיך בחיי הזוגיות ("גאות החול"); צעירה, קורבן לאלימות מינית מצד האב,שבאה חשבון עם אמה ("סדומאל"); שתי אחיות ממשפחה קשת יום באורלנדו, שמעוכבת הגדילה שבהן מצילה את האחות "הרגילה" ("בת המקום"); חיילת מבת-ים, שאביה שורד שואה מסלוניקי, מתנדבת לסייע לפצוע אנוש, בן רחביה, במלחמת לבנון הראשונה (הרומן האוטוביוגראפי, "ורד הלבנון"), ומתוך ספרה האחרון, "השמלה", סיפור ששמו "הפסל", שבו מורה לספרות מעירה לחיים בנשיקתה את פסל הדוכס בעיירה בחבל הלואר.