טלי חדד, גננת לשעבר מהעיר אופקים, אם לשישה ילדים, התעוררה בבוקר השבעה באוקטובר לקול אזעקות, היא לא אוהבת את הממ"ד, אבל הילדים הכריחו אותה, אז היא נכנסה. אחרי מספר דקות בהן נשמעו אזעקות בלתי פוסקות הבינו יושבי הבית שמשהו חריג מתרחש. בנה של טלי, איתמר, שסיים קורס קציני חי"ר והיה בחופשה בבית התכתב עם המפקד שלו ומיד הבין שיש חדירה של מחבלים.
כשאיתמר מבין שהשטח בוער הוא עולה על מדים, לוקח את הנשק ובעידודה של אמא טלי ששולחת אותו לבצע את משימת חייו כלוחם וחייל, יוצא אל השטח להגן על הבית.
טלי, בפיג'מה ונעלי ספורט יוצאת אחריו לקול הדי הפיצוצים בלי להבין יותר מדי לאן הרגליים נושאות אותה. היא רואה מחבלים חמושים בסמוך לגן שעשועים, שומעת קולות ירי חזקים, רואה כוחות משטרה ואזרחים עם נשקים ומבינה שבתוך התופת הזאת נמצא גם בנה איתמר.
טלי מבינה די מהר שהיא נמצאת באזור מלחמה ושאין כוחות הצלה באזור שיעזרו לפצועים ויפנו אותם למקום בטוח. היא חוזרת הביתה בריצה מטורפת, עולה על הרכב הפרטי שלה ומחליטה באומץ גדול לצאת ולחלץ פצועים. הפצוע הראשון שהיא נתקלת בו הוא איתמר בנה שנפצע מירי בבטנו, טלי לא מאבדת עשתונות, היא לביאה אמיתית שאוספת את הכפיר שלה אל הרכב ודוהרת איתו ועם פצועים נוספים לעבר תחנה של מד"א. היא משאירה את האוצר שלה בידי הפרמדקים עם הוראות ברורות וחוזרת לחלץ פצועים נוספים.
טלי לבדה הצליחה להציל 12 פצועים מהשטח ולא עזבה עד שידעה שכולם מפונים. בנה איתמר ניצל ויצא מבית החולים.
ואלה הדברים איתם טלי סוגרת את הסיפור שלה בספר "יום אחד באוקטובר" – "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכותן עתידים להיגאל" – צריך לחזק את הכוח האימהי. היא ללא ספק אישה צדקנית שבזכותה נגאלו אנשים רבים.
בימים אלה טלי מעבירה הרצאות סביב הסיפור ההירואי שהייתה חלק ממנו.
כמו כן, היא מקיימת סיורים לקבוצות בעיר אופקים, מספרת את סיפור ה- 7 באוקטובר תוך כדי סיור בנקודות בהן הכל קרה.
