בעשרת הסיפורים ב 'כאן לא בית קפה' יוצא ג'קי לוי שוב אל מסעות בתי הכנסת שלו. אבל הפעם הוא מרחיב את המעגלים סביבם וגם מפליג בהם אל מחוזות הבדיון והדמיון.
כדרכו הוא מגיע אל זירות החיפוש של סיפוריו כמו אנתרופולוג שנוסע עד קצה העולם רק כדי לחקור את תרבותו שלו, וכתמיד הוא דוגם מתוכן פיסות דנ"א של חיינו כאן – על הקומי, הטראגי והאנושי מדי שבהם, אבל הפעם הוא עושה זאת מתוך חירות אמנותית חדשה של סיפורים שבכתב, על כל המשתמע מכך.
בסיפוריו של ג'קי לוי בית כנסת הוא מגרש משחקים, בימת התיאטרון, זירת ההיאבקות ומופע קסמים של הלב היהודי, ובהתאמה, כמעט כל דבר יכול לקרות בו, ואכן קורה
ג'קי ישוחח על ספרו, יקריא מתוכו, וידבר על בתי כנסת כזירה של דרמה אנושית.
