אמיר זיו – "ארבעה אבות"

הספר "ארבעה אבות" הוא ספרו הראשון של אמיר זיו.

הספר מורכב משלושה חלקים, מעין שלוש נובלות, שלכאורה – רק לכאורה –  ניתנות לקריאה בנפרד זו מזו:  החלק הראשון מסופר בדרך של חליפת  מכתבים בין דייר מזדקן בבניין מגורים בתל אביב לפקיד מחלקת ההנדסה בעירייה, והוא מתרחש בשנות ה-60 של המאה ה-20.

החלק השני מתרחש 30 שנה אחר כך, בראשית שנות ה-90, והוא נפתח בארוחת צהריים של שני גברים במסעדה ירושלמית: עיתונאי ו-וטרינר המתמחה בטיפול בפילים ובקרנפים.

החלק השלישי כתוב כבלוג. 20 פוסטים סוערים שכותבת נערה בת 17 ברצף, תוך 48 שעות, בחדרה בבית, כשאביה הווטרינר ישן על המיטה מאחוריה אחרי שהיא עצמה הזריקה לו חומר הרדמה.

אמיר זיו, למד משפטים באוניברסיטה העברית ולמשך זמן קצר התפרנס מעריכת דין, עד שהבין שמדי בוקר הוא מאבד עוד קצת מהנשמה שנותרה בו. בגיל 30 התנער מכל מה שבנה והשיג עד אז, ויתר על הקריירה, עזב את המשרד, התגרש, נפרד מחבריו הישנים והתחיל הכל מחדש. מאז, כבר קרוב ל-18 שנה, שהוא עיתונאי גאה. כותב ועורך, ולא מצטער לרגע על השינוי הדרמטי בחייו.

בין היתר היה עורך G, מגזין סוף השבוע של גלובס; עורך "סופשבוע", מוסף סוף השבוע של "מעריב" לפני שקרס; כיום סגן עורך העיתון "כלכליסט" ובמקביל עורך את מוסף סוף השבוע שלו. "ארבעה אבות" הוא ספרו הראשון, שנכתב בלילות ארוכים אחרי העבודה, במשך שש שנים בערך.

אב לשלושה בנים, נשוי בשנית, מתגורר עם משפחתו בגבעתיים.