אורן גזית, מבכירי תעשיית הטלוויזיה בארץ, בהרצאה על ספרו הראשון "הסוף הראשון והסוף השני", ועל הקשר בין עולם הטלוויזיה לספר.
עלילת "הסוף הראשון והסוף השני" מתרחשת בלילה דרמטי אחד, בעתיד המאוד קרוב.
ארבע דמויות סוערות ומלאות חיים – אברהם, מחזאי ופזמונאי יקיר הממסד; דנה, בתו המתבגרת הנתונה בכיסא גלגלים לאחר ספק-ניסיון התאבדות; מגי, חמותו המשונה הדומה בדיוק-בדיוק לשחקנית מגי סמית, ודליה – שחקנית עבר משעשעת, חברת משפחה ומאהבת – מוצאות את עצמן כלואות בביתו של אברהם בזמן שמחבל מסתובב ומאיים על השכונה התל אביבית המבוססת בה הוא גר.
ארבע הדמויות שאוהבות אחת את השנייה אך באותה מידה לא סובלות זו את זו, פוגשות באותו לילה את כל מה שהתאמצו כל השנים להסתיר גם מפני עצמן, כשמעל כל אחת מהן מרחפת רוחה של עדינה, אשתו המנוחה של אברהם, "זו אשר לפניה לא היה דבר", שקושרת את האהבה הגדולה והכאב של כל הדמויות יחד.
גזית: "לפני 15 שנים הייתי העורך הראשי של התוכנית היומית של אלי יצפאן בכבלים. בעוד אנחנו נלחמים על ראשוניות ובלעדיות של כל מה שהפך ללהיט, יצפאן היה מגיע לחדר שלנו, עובר על רשימות האמנים ושואל אותנו רק על האמנים שגדל עליהם. על ההיא מהלהקה הצבאית של פעם, על ההוא ששיחק בתיאטרון האידי ומאז לא נראה, על ההיא שאומרים שבעלה היכה אותה ושאין לה הופעות, על הזמרת הענקית והוותיקה שהתארחה לפני חודש בתוכנית וכשהלכה ביקשה שיתנו לה את החמגשיות שנשארו מארוחת הערב. את כולם דאג לשבץ בתוכנית.
אני חושב ששם דליה נולדה. מהפנים המוכרים שחששו להגיע. מהעובדה שדווקא הם התעקשו על שכר גבוה, כי זה היה כל קיומם. מההתמסרות שלהם למאפרת הגאונה שהעלימה את קמטי הזמן, למנהל המוזיקאלי ממנו ביקשו שיגבה את הקול שלפעמים כבר רעד. ממחרוזות להיטים שלהם שכוסו מאז בקאברים כמו קיר ישן שמרוב שכבות איש לא מזהה את הצבע המקורי בו הוא נצבע. הם כולם הפכו לדליה".
בהרצאה ישולבו סרטונים קומים בה השחקנים גליה ישי, מגלמת את דמותה של דליה דור גיבורת הספר:
