"נשים כותבות ניאוף"
רק לפני מאתיים שנה נשים התחילו לכתוב ספרות. עד לפני מאה שנה הן לא כתבו בעברית. האם לכן שכשהן התחילו כבר לכתוב, התמקדו הנשים בסיפורי ניאוף ודווקא בשפת הקודש?! למה אשתו של בן יהודה החלה קריירה ספרותית בסיפורי בגידה, למה מתנחלות כותבות על הנושא האסור, והאם התנ"ך הכין אותנו לספרות כזאת?
"המסך קטן והמסר גם" / "מדיה יהודית" (ניתן לחלק למספר הרצאות)
הטלויזיה היא הכלי הכי מושחת שלנו, אבל האם אפשר לצקת בה תוכן אחר? מה קורה כשמנסים להשתמש במסך להקניית ערכים, והאם השימוש באמצעי התקשורת למטרות יהודיות נדון לכישלון?
"ביאליק ואירה יאן"
אחת הפרשיות המושתקות בתולדות הספרות שלנו קשורה למשורר הלאומי ולציירת המסתורית ששימשה השראה למפורסמים שבשיריו. האם היה הדבר או שמא חלום, והאם גם בעידן שלנו ניתן היה לשמור על כבוד המשורר?
סינדרום האישה המוכה – אלוהים ואנחנו
לאורך הדורות הריטואל האמוני ברור: אלוהים הוא השליט, אנחנו חוטפים בראש וחוזרים אליו כל פעם מחדש, מלאי תקווה שיסכים להמשיך לשמש כאל הרחום והחנון שלנו. נשמע מוכר? הקבלה והמקרא עמוסים בדימויים של עם ישראל=נקבה, האל=זכר, והתיאוריות הפמיניסטיות של ימינו מסתדרות עם זה מצוין. אז מה לעשות והאם יש סיכוי לאהבה?
"הסיפור שלי עם אוכל"
מוריה קור בהרצאה ספרותית משולבת סדנת כתיבה
אוכל הוא מוטיב מרכזי בחיים שלנו, לפעמים נדמה שהוא חלק מרכזי בנרטיב – בזיכרון שלנו את עצמנו. אוכל הוא גם מוטיב מרכזי בספרות העברית, מבלי שנרגיש חומקים לתוך ספרים רבים תבשילים ומצרכים וכל פעם יש להם תפקיד אחר.
אתם מוזמנים למסע מרתק בין עלילות שונות בספרות העברית החדשה בהן מבקרים תפריטים ושולחן שבת, בהם משמש אוכל כהישרדות בזמן מלחמה, קולינריה כדרך לזיהוי סוציולוגי או פירות אדומים כסמל לפיתוי.
כחלק מהמסע נכתוב בעצמנו חלק מהרשומון שלנו, את הסיפור שלנו עם האוכל.
מוריה קור, עיתונאית ישראל היום, גלי צה"ל)), חוקרת ספרות (כלת פרס המרכז לחקר האישה ביהדות)
מחכה שבאולימפיאדה יפתחו מקצה מיוחד למאה מטר קציצות.
