על הספר:
עֲנָקִים, זֶה יָדוּעַ, מַקְפִּידִים מְאוֹד עַל מְנוּחַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁלָּהֶם.
גַּם הָעֲנָק צוּצִיק. בִּזְמַן שֶׁהוּא מְנַמְנֵם, נוֹפְלִים לְתוֹךְ הַפּוּפִּיק שֶׁל צוּצִיק הֲמוֹן דְּבָרִים: שְׁתֵּי סוּסוֹת, פִּיל בְּגֹדֶל בֵּינוֹנִי, אוֹטוֹ גְּלִידָה, צִ'יטָה שֶׁבָּרְחָה מֵהַסָּפָארִי בְּרָמַת גַּן, וּשְׁלוֹשָׁה תַּיָּרִים מִיַּפָּן. הֵם תְּקוּעִים שָׁם חֳדָשִׁים, רְעֵבִים וּמֻתָּשִׁים.
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד נוֹפֶלֶת פְּנִימָה גַּם יַלְדָּה וּשְׁמָהּ שׁוֹשׁ, שֶׁמּוֹצֵאת דֶּרֶךְ לְחַלֵּץ אֶת כֻּלָּם מֵהַפּוּפִּיק הֶעָמֹק בָּעוֹלָם.
כְּתִיבָתָהּ הַשְּׁנוּנָה שֶׁל הַתַּסְרִיטָאִית שָׁרוֹן קַנְטוֹר וְאִיּוּרָיו הַפְּרוּעִים שֶׁל יָנִיב שִׁמְעוֹנִי יוֹצְרִים יַחַד מַסַּע חִלּוּץ מַפְתִּיעַ, הַמּוֹכִיחַ שֶׁכְּדֵי לָצֵאת מִבּוֹרוֹת עֲמֻקִּים לֹא צָרִיךְ כּוֹחַ וּשְׁרִירִים אֶלָּא רַק מְעַט דִּמְיוֹן וְהַרְבֵּה חוּשׁ הוּמוֹר.
שרון קנטור נעה בין המיינסטרים לבין השוליים החתרניים, והיא מקפידה לא לקפוא על שמריה. מצד אחד היא הייתה כתבת בוואלה! אבל זה ממש לא הפריע לה לצאת נגדם בדף הפייסבוק שלה.
היא זכתה בפרס לכתיבה עיתונאית ובפרס מפקד גלי צה"ל (2010), והייתה תסריטאית של כמה מהתוכניות הנצפות ביותר בארץ: "רד בנד", "ארץ נהדרת", "בולדוזר", "דאבל דייט" עם דנה מודן, תסריטאית ראשית של ערוץ הילדים, תסריטאית ראשית של "קטן עלינו" עם אברי גלעד. אבל ביומיום היא חברה בשלוש להקות אינדי-רוק שמעטים שמעו עליהן ומגדלת שתי בנות הרחק מת"א.
היא גם כתבה שלושה פסטיגלים עד שהגיע אחד שאת הנושא שלו היא כבר לא ראתה כ"תרבות", ובמקום פסטיגל היא בחרה לצאת בחנוכה – עונת הפסטיגלים – עם ספר ילדים!
כך או כך, בכל תחום ששרון נוגעת בו, היא תמיד שופעת הומור, שנינות וחוכמה, ואלו באים לידי ביטוי כמובן גם בספר הילדים שלה זהירות! פופיק (גם בטקסט וגם באיוריו הפרועים של יניב שמעוני).
לשרון יש דעה מאוד נחרצת לגבי התרבות שילדי ישראל צורכים, ובעיקר ילדוֹת ישראל. אבל שוֹש, גיבורת הספר זהירות! פופיק, היא מעין תיקון, לפי שרון, לחניכת התרבות הישראלית. והנה חלק מפוסט שהיא כתבה: "לגדל ילדה בישראל או בעולם זו מלחמה מתמדת בכוחות רשע שכל מטרתם להפוך אותה לביץ' אווילה, עבד קניונים, חברה של גירלפרנדס, או סתם טיפוס שעוטה יותר מדי נצנצים ומדברת בקול מעצבן. אם זה לא בא מהבית, זה יבוא מהחברות, או מהסופרפארם (תודה גייז, בזכותכם אני שונאת את פו הדב). מישהו כבר יכניס לבית שלי סוס פוני סגול שסובל כנראה מפיגור קל, או נסיכות – ממתי הן בחבורה? מה קרה לייחוד של שלגיה? אין לה פרסונה עצמאית יותר? – או שירים כמו 'החיים סבבה, הכול הכול בכיף'. לא משנה כמה אני אלבש רק בגדים יד שנייה ואעדור בגינה עד שיהיו לי יבלות על היבלות, לעולם לא יהיה לי את הכוח שיש לתרבות שלמה ומגובה במזומנים שמטרתה הרשמית לכווץ את מוחה של הפעוטה עד לגודל פאייט."
שרון היא תל אביבית עם יחוס: הדוד רבה שלה הוא עקיבא אריה וייס, השען המיתולוגי שניהל את ההגרלה לחוף ימה של אחוזת בית (תל אביב של היום) ודודתה (בתו) היא אחוזתבית – הילדה הראשונה של העיר. סבה, שרגא קנטור, היה סגן ראש העיר.
הסופרת מיוצגת ע"י מיתר-קוטלר
