"קֵצְכֶן" הוא סיפור מסעו של קצכן הילד המחפש את אמו ואביו בארץ ישראל של סוף שנות הארבעים.
על הבמה – שלושה שחקנים המספרים את סיפורו של קצכן בעזרת 14 מזוודות בלבד.
לאחר מות אימו, מרגריטה, קצכן נשאר לבדו עם אביו, ארנסט, אך זה האחרון אינו יכול להחזיקו מפאת שגעונו. בלית ברירה, קצכן נאלץ לנדוד בין ביתה של דודתו מצד אימו, דודה אופנהיים, ובין אחזקתו של דודו, ארתור שנזרק מביתו ולוקח אותו אל חברתו אביגיל בשפת הים. בלית ברירה דודו ודודתו מגיעים להחלטה לשלוח אותו לקיבוץ. שם, קצכן עובר התעללות פיזית ונפשית ולבסוף בורח. הוא מאבד את דרכו באישון לילה אך שוטר המחפש אחריו מוצא אותו ולוקח אותו לתחנת המשטרה. לאחר שמתגלה לקצכן שדודיו עזבו אותו לצמיתות הוא מצליח לשכנע את השוטר לקחת אותו אל אביו בבית המשוגעים. האב והבן מתאחדים וביחד בורחים מן המוסד, בחיפושים אחרונים אחר אימו של קצכן.
ההצגה בסגנון תיאטרון סיפור מינימליסטי פיזי ויזואלי. לאורך המחזה משובצים קטעי מספר הלקוחים מתוך הסיפור הנהדר שכתב יואל הופמן. השחקן המבוגר המשחק את קצכן הילד הוא גם המספר. שני שחקנים משחקים את שלל הדמויות שפוגש קצכן במסעו וחילוף הדמויות הוא על הבמה כחלק מהשפה התיאטרלית.
כל המקומות אליהם מגיע קצכן במסעו מסומנים על ידי חפצים שונים היוצאים מתוך מזוודות ישנות אשר נמצאות על הבמה. המזוודות מייצגות עולם של פליטות, תלישות ונוודות ומבטאות את מצבו הקיומי של קצכן כנזרק ממקום למקום ללא כל בית, משפחה או שורשים. מתוך המזוודות יוצאים אביזרים ספציפיים ומדוייקים או דימויים מופשטים המייצגים את המקומות השונים אליהם מגיע קצכן במסעו. המזוודות מממשות באופן ויזואלי את דרכו המוזרה והקסומה של קצכן להסתכל על העולם ועל מסעו בו.
ההצגה מבוססת על סיפור קצר של הסופר יואל הופמן.
בימוי: בן לב
שחקנים: אמיר לוי, תאיר שמואלוב, נדב זילברמן
עיצוב חלל ותלבושות: דלית ענבר | מוסיקה מקורית: יונתן ליבוביץ' | עיצוב תנועה: עומר שמר | עיצוב תאורה: נועה לב
טריילר ההצגה:
