נדיה תחאוכה בושנק היא סופרת ואשת מחקר בתחום פסיכונוירואימונולוגיה בפקולטה לרפואה של הטכניון, צ׳רקסית-מוסלמית מכפר קמא. פרסמה באתר ׳הארץ׳ את הבלוג ׳המשקיפה׳ העוסק בתרבות הישראלית מנקודת מבטה. ספרה ׳׳לובשי הגופיות׳׳ ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בעריכתה של יהודית קציר וזכה בפרס ספר השנה ע׳׳ש ז׳קלין כהנוב, פרס ע׳׳ש גדעון תלפז והיה מועמד ברשימה הקצרה לפרס ע׳׳ש שולמית אלוני.
׳לובשי הגופיות׳ הוא רומן הכתוב כיומן אישי. הוא מלווה את דוניא, ערביה-מוסלמית מכפר בגליל, בשנת הלימודים הראשונה ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית. דוניא משתפת חוויות ודילמות מחיי היומיום שכמעט כל אישה מוסלמית צעירה בגילה שחיה בחברההישראלית נתקלת בהן. השקפת עולמה הייחודי המשלב בין המדע לבין דתה האסלאם משמש אותה לעיתים להתמודד עם סיטואציות שלא ברורות לה.
במקביל ללימודיה, דוניא עובדת כמלצרית בבית קפה. היא תוהה לגבי יחסיה עם הצעירים היהודים שסביבה, אותם היא מכנה ׳לובשי הגופיות׳, ונמשכת לרוח החופש שלהם. עם זאת, היא חשה שייכות ומחויבות רבה לדתה, למשפחתה ולאורח החיים המסורתי שגדלה בו.
באחד מלילות החורף מגיעה דוניא, סטודנטית בת עשרים, לבית החולים 'הדסה' בירושלים, לאחר שהחליקה במדרגות קניון ממילא, ונחבלה קשה. לאט לאט, בעזרתן של טובה, העובדת הסוציאלית, ובתה נועה, אמנית צעירה ועצמאית ברוחה, היא נזכרת באירוע המחריד שעבר עליה לפני הנפילה, ועולמה מתמוטט. באמצעות הכלים המוכרים לה, הדת המוסלמית והמדע, מנסה דוניא להשיב על השאלות המכאיבות המתעוררות בה. היא מגלה שלעתים התשובות נמצאות באנושיות הפשוטה, המשותפת לכולנו, ובקשר הקרוב והאמפתי המתאפשר לפעמים בין נשים.
בהרצאה אדבר על ספרי ׳לובשי הגופיות׳ ועל תהליך כתיבתו. אספר על שילוב עולמות המדע, ספרות ופילוסופיה בכתיבה ובאופן החשיבה. אשתף על התרבות הישראלית מנקודת מבטי הייחודית כצ׳רקסית-מוסלמית. אדבר על נקודת ההשקה בין אהבתי לשפה העברית לבין שפת אימי הצ׳רקסית ועל חיפושיי אחר דמויות נשיות להזדהות איתן בספרות הישראלית כילדה, נערה ואישה.
