כולם משוכנעים שהם מכירים את לבנת פורן.
הרי כולם ראו את תמונתה מתנוססת על שלטי החוצות, כולם ראו אותה בטלויזיה כל כך הרבה פעמים, כולם משוכנעים שמכירים אותה רק כי שמעו את קולה בתשדירי הרדיו.
אבל אף אחד לא מכיר באמת את לבנת פורן.
הפער בין דמותה מלאת הביטחון המתנוססת משלטי הפרסומת לבין הילדה הדחויה שהייתה – בלתי נתפס. כולם חושבים שהם מכירים את לבנת פורן ושמעו עליה הכל – אבל איש אינו מכיר את סיפורה המדהים ואיך הצליחה האישה שהיו לה כל הסיכויים להיכשל – לבחור להצליח.
לבנת גדלה בקיבוץ כילדה בודדה, זנוחה, שמנה, הילדה שמרגע שנולדה הייתה עסוקה בלשרוד בשממה הרגשית בה בחרו הוריה לגדל אותה. היא הייתה נערה מרדנית שעזבה את בית הספר באמצע כיתה י' מבלי שהספיקה לעשות אפילו בחינת בגרות אחת. בצבא סבלה מהטרדות מיניות ואפילו ישבה בכלא הצבאי. כשבגיל 23 הפכה לבנת לאמא פגשה לראשונה בחייה מושגים כמו אימהות, משפחה, בית.
בגיל 27 כשהיא כבר אמא לשני תינוקות קטנים הבינה לבנת שהחיים במסלול בו היא פוסעת יביאו אותה לחיי עקרת בית מתוסכלת ובחרה לעשות מהפך בחייה. היא התחילה ללמוד לבגרות, לפסיכומטרי, וסיימה בהצטיינות תוארראשון ותואר שני, כאשר תוך כדי לימודיה לתואר ראשון הספיקה ללדת את בנה השלישי.
בגיל 34, בלי שום תשתית כלכלית, עזבה לבנת את הקיבוץ עם בעלה ושלושת ילדיה הקטנים והתחילה קריירה תעסוקתית מרשימה שכללה מספר תפקידים מרתקים, אך גם כאן הגורל זימן לה התמודדות קשה מנשוא לאחר שבאחד מתפקידיה פגשה את ה"בוס המתעלל" שהתעמר בה והיא עזבה את מקום העבודה כשהיא מרוסקת ושבורה.
את חברת "לבנת פורן" הקימה לבנת אחרי ההתרסקות ולאחר שהבינה שקורות החיים של אישה בת 45 ואמא לשלושה ילדים לא מעניינים אף מעסיק פוטנציאלי.
מאז הקמת החברה ולמעשה את תחום מימוש הזכויות הרפואיות עזרה לבנת לאלפי ישראלים לממש את זכויותיהם וכיום היא מעסיקה 170 עובדים – 95% מהן עובדות.
הרצאות לקהל
בימים אלה רואה אור ספרה האוטוביוגרפי של לבנת פורן "בעשר אצבעות". עם הוצאת ספרה החליטה לבנת להקדיש את זמנה כדי לחשוף את סיפורה לציבור על מנת להוות השראה ולתת אומץ לאנשים נוספים לבחור לעצמם את חייהם.
למי מיועדת ההרצאה
לכל אחד, לכל מי שהרגיש (או עדיין מרגיש) מוקטן,דחוי, שקוף, חסר סיכוי. לכל מי שרוצה לעשות שינוי בחייו, למי שמוכן ורוצה להציץ במראה ולבדוק אם כבר הגיע לפסגה, למי שחושב שאין לו שום סיכוי להצליח – אבל מוכן לתת לעצמו סיכוי לבחור חיים אחרים ולכל מי ששואל עצמו איך אפשר להצליח והאם זה הזמן לצאת למסע הפרטי שלו.
כל אחד ואחת יכול לקחת משהו מהסיפור של לבנת. כל אחד לחיים שלו, כל אחד להתמודדויות האישיות שלו.
הרצאה המיועדת לנשים וגברים כאחד ומתאימה לקבוצות קטנות וגדולות, באולמות וגם כחוגי בית.
את ההרצאה ניתן ללוות במכירת ספרה של לבנת פורן.
טעימה קטנה מהספר
והנה הגיע יום הפתיחה, ואני מתייצבת במשרדי החדש ועומדת מול הדלת.
המפתח נשלף מן הכיס וכף ידי מתהדקת סביבו. אני מנסה להכניס את המפתח למנעול אך ידי רועדת. אני עוצרת. נדמה שהמנעול גם הוא מהסס ומתחבט אם להיעתר למפתח ולהיפתח בפני, או להישאר נעול.
ובאותו רגע ממש הזמן קופא מלכת.
מרחוק מגיע צליל שקשוק כנפיים מלווה בצרחות המוכרות כל כך. הם כבר מחכים לי שם, כל החבורה המוכרת. המקהלה המזמרת. להקת העורבים הפרטית שלי.
למה לך? הם צווחים ישר לתוך אוזני. מה את עושה? את נורמלית? חסרות לך צרות? מי כמוך יודעת כמה עסקים קטנים מתמוטטים ונופלים, וכמה עמוק אפשר ליפול. ואם זה כל כך מוצלח כפי שאת מספרת לעצמך, איך קרה שקיבלת תשובות שליליות ממשקיעים רבים כל כך? באמת שאלת את עצמך מה הסיכוי שלך? מה הסיכוי שלך, הקיבוצניקית, להצליח בעולם העסקי? מה הסיכוי שלך כאישה להצליח בעולם כל כך גברי? תסתכלי על עצמך בראי ותודי על האמת: אין לך שום מושג בניהול עסקים. אין לך מושג מה את עושה. גורלך נחרץ. זו התאבדות כלכלית. זו התרסקות בטוחה. אל תעשי את זה לעצמך, לילדים, למשפחה!
ואני עומדת שם חיוורת, מפוחדת, אגלי זיעה מכסים את מצחי ובה בעת גופי רועד מקור ומאימה. מנסה בכל כוחותי להכניס ולו נשימת אוויר אחת לריאותי. חופנת באגרופי את המפתח, רוצה לסובב אותו ולפתוח את הדלת לרווחה לקראת עתיד טוב יותר לעצמי, למשפחתי, לאנשים שידעתי שכל כך צריכים את השירות שהחברה שהקמתי עומדת לתת — ורוצה לא פחות לסגור את הדלת ולברוח הרחק משם.
אבל רגע. משהו קורה. משהו בכל זאת השתנה. אמנם על כתפי האחת מקרקרת להקת העורבים המוכרת, אך על כתפי האחרת עומדת יונה אחת לבנה וצחורה.
והיונה הצחורה השמיעה באוזני את דבריה בקול חזק וצלול:
"את יכולה. את תצליחי. אל תפחדי. את מוכשרת ויש לך כל מה שנחוץ כדי להצליח, אין עוד מישהו שיכול לעשות את זה כמוך. זו ההזדמנות שלך! את יכולה! את יכולה! את יכולה! ואני איתך בכול."
