מרן הרב עובדיה יוסף – מנהיג בין הלכה לקבלה, בין פוליטיקה למיסטיקה
ספר זה הוא למעשה מונוגרפיה מקיפה על דמותו של אחד המנהיגים היהודים המרתקים במאה ה-20 ובכלל: הרב עובדיה יוסף. במקביל, הוא גם מדריך מקיף על התופעות הדתיות המרתקות שהתעוררו ותפסו מקום מרכזי בתקופת הנהגתו ובכלל, בפרט: הקבלה והמיסטיקה (וגילויים אי רציונליים נוספים לכאורה כמו המאגיה, המשיחיות, הבאבות, גילויים שונים של הדת העממית –כל אלה כונסו בספר תחת הכינוי ה'נסתרוֹת').
הספר בא לסכם את דמותו של הרב עובדיה, מתוך חידוש מתודולוגי של ניסיון להביא אל הדיון את ההיבטים הבלתי רשמיים, האוראליים, העממיים, שהתרחשו בביתו ובהנהגתו ובחינת הטקסטים הכתובים והמוכּרים לאור עדויות חדשות אלה. בספר מושם דגש מיוחד על טקסטים מתוך מאות דרשות של הרב עובדיה, פרי עבודת תמלול אישית במשך השנים הארוכות שבהן ליווה ד"ר אבישי בן חיים את הרב עובדיה כחוקר באקדמיה וכפרשן בעיתונות.
אין מדובר ביומרה למחקר פסיכו היסטורי, אלא בניסיון לספר את הסיפור ההיסטורי מהזווית של המנהיג עצמו, תוך שימת דגש על בחינת הרב המנהיג והפוסק בתודעתו העצמית. בהתאם לכך, החלק הביוגרפי בספר הוא במידה מסוימת אוטוביוגרפי, שכן הוא בנוי על איסוף סיפוריו הקטנים של הרב עובדיה על עצמו מידי פעם בדרשות, ביומנים אישיים וכדומה ושזירתם בספר.
הספר מקיף את דמותו ופועלו של הרב עובדיה וחשוב מכך את תפיסותיו הדתיות, המוסריות והערכיות, למשל: ההתנגדות לפרקטיקות מיסטיות ומאגיות; היחס להתפרצויות המיסטיות המסעירות בתקופתו, כגון ברסלב, והתסיסה המשיחית סביב הרבי מלובביץ מחב"ד; גישתו הא-חרדתית של הרב עובדיה לענייני מין וכל יחסו הייחודי למעמד האישה; תפיסת המשיחיות שלו בפרק המציג אותה באספקלריית תפיסת המשיחיות של הרמב"ם; עמדתו הספרדית, אל מול זו של עולם התורה החרדי ליטאי; הצלחתו המפתיעה לבנות מעמד תורני ולחולל תנועת המונים באמצעות הנפת דגל של מתינות דתית דווקא ("כוח דהיתרא עדיף"); מעמד הקבלה במרחב שבו עוצב ופעל הרב עובדיה; הקבלה המעשית והעימותים עם הרב כדורי, ועוד. מאידך הספר מציג גם את דמותו המיסטית הנעלמה של הרב עובדיה: סיפורי הנסים, חלומותיו המפתיעים של הרב עובדיה; איזה שמות הרב עובדיה בכל זאת המליץ לקרוא לבנים ולבנות;השימוש המנהיגותי במיסטי ככלי פוליטי והשימוש באי רציונלי ככלי רציונלי; תרומת הרב עובדיה להעצמה המיסטית של המושג 'דעת תורה', תרומתו לשיפור מצבם של המזרחים כולם ועוד ועוד.
ציטוט מתוך הספר החדש "מרן הרב עובדיה יוסף – מנהיג בין הלכה לקבלה, בין פוליטיקה למיסטיקה". כך לדוגמא מספק הספר הסבר מזווית חדשה לפשר מאבקיו החריפים של הרב עובדיה במקובלים:
"נראה כי התנגדות הרב עובדיה ל'נסתרוֹת' ולמייצגים אותן, היא גם חלק ממאבק שנועד להעניק לו כוח, סמכות והגמוניה, כדי שיוכל להגשים את הייעוד הגדול שלו: להוביל את המאבק הספרדי לשוויון ולכבוד.
מאבקו המתמיד והעיקש במקובלים לבש אופי של מאבק עקרוני על מקומו של הנסתר בנגלה (כביכול, רק הקבלה בהלכה), אך בעצם היה בו גם אלמנט של עימות פוליטי על מקומם של המקובלים במרכז הכוח של הנהגת האורתודוקסיה היהודית הספרדית, במבוכי משבר המודרנה והמאבק נגד הדיכוי העדתי.
הרב עובדיה התנגד למקובלים גם מסיבה קרובה לזו שבגללה התנגד לבעלי ההלכה האשכנזים – הוא ראה אותם כמי שמטילים על הציבור חומרות מיותרות, ובכך מקשים לשווא על עם ישראל, וחמור מכך – פוגעים במאמץ שלו לשמור על הציבור הספרדי בתוך מסגרת המסורת, מחבלים במגננה מול החילון ובמאמץ ליצירת חברה ספרדית מחויבת ומחוברת למסורת, מכילה ורחבה."
ממסקנות המחקר עולה אפוא כי ברטרוספקטיבה היסטורית, מפעל חייו של הרב עובדיה יוסף היה כביר אף יותר ממה שאמר במפורש: הייעוד לא היה רק דתי-הלכתי, אלא גם עדתי-חברתי. בהתאם לכך, מטרת הרב עובדיה הייתההיה להנחיל את מנהיגותו הציבורית ופסיקתו ההלכתית של מרן הרב עובדיה יוסף עצמו. זאת, כדי לאחד את הציבור הספרדי/מזרחי (במובנו המורחב) לכוח אחד ולהעמיד אותו, את הרב עובדיה עצמו, כסמל דתי-רבני-ספרדי וככלי חברתי-פוליטי. כל זאת כדי שיתייצב כַמנהיג התורני הבלעדי, כמרן האולטימטיבי, וישמש כַמודל המחולל של המפעל ההיסטורי מטלטל המציאות, מפעל החזרת העטרה הספרדית ליושנה.
ד"ר אבישי בן חיים, פרשן חדשות ערוץ עשר לענייני דתות ומבכירי העיתונאים והפרשנים לענייני חרדים בישראל ומהבולטים בין חוקרי האורתודוקסיה החרדית בכלל ותנועת ש"ס בפרט, היסטוריון מוסמך מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית וד"ר לפילוסופיה יהודית מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.
