"גימל" – הצגת יחיד בביצועה של טלי שרון
בימוי: תמר קינן כתיבה: עומר תדמור
"חמש בבוקר, ובמקום ילד שחוזר גמור ממסיבה, ומשתחל איכשהו למיטה, יש לך שוטרים בכל הבית, וכל הדברים שלו על הרצפה, הכל שם, חוץ ממנו"
אמא של ג', נער בן 17 שמוצא את עצמו במרכז הסתבכות מטרידה, בטוחה שהוא קורבן של נסיבות ואי הבנה. היא יוצאת למלחמה על שמו הטוב, על שמה הטוב כאימו, ומבקשת לתאר את האירועים שהובילו לאותו אירוע שהפך את עולמה. אלא שבמלחמה כמו במלחמה – את יודעת איך זה מתחיל – אבל לא איך זה נגמר.
הצגת היחיד שעלתה לראשונה בפסטיבל תאטרונטו, בוחנת יחסי הורים וילדים מנקודת מבט של אם יחידנית, המגלה כי בנה המתבגר שהיתה רגילה לשמור תחת כנפיה הולך ומתרחק ונשאב לתוך עולם חברתי שאין לה שום שליטה או מקום בו.כשנלקח למעצר בגלל אותה הסתבכות היא עומדת בפני קונפליקט – מצד אחד הרצון להילחם ולהגן על ילדך בכל מחיר, ומצד שני התמודדות עם שאלות של מוסר וערכים, צדק ואמת.
כמו אם לביאה היא תגן על בנה עד שסדקים יופיעו בחומת ההגנה שבנתה, והיא תאלץ להתמודד עם האמת.
מתוך הביקורות:
"…הסיפור הזה מוגש על ידי שרון במשחק נפלא, נקי מכל מניירות, עם כנות מופלאה ויכולת ליצור אינטימיות כובשת. התוצאה הסופית היא הצגה יוצאת דופן, מרגשת ביותר, שהיא בעיני גולת הכותרת של הפסטיבל השנה" שי בר יעקב, ידיעות אחרונות
"טלי שרון לא משאירה רגע דל, ובבימויה של תמר קינן מעבירה לנו מסרים חזקים ומטלטלים על אהבת אם, ולאן שהיא יכולה להגיע" אביבה רוזן, מרתה יודעת
ההצגה אינה מצריכה במה או תאורה(אם יש תאורה בהחלט נשתמש בה אבל לא חובה)
ההצגה תתאים את עצמה לאופי הארוע– בד"כ ההצגה מתרחשת כשהקהל "מחכה" למופע כלשהו – הצגה, הרצאה, אירוע חברה וכו'.. והדמות "מפריעה" ומתפרצת לקהל שנותר שבוי בכסאות בזמן המתנה ל"מופע". כך שיש צורך שהקהל ישב יחסית בחלל אחד עם כסאות ואפשרי אף שולחנות. זו הצגה שמתאימה את עצמה לחלל.
