לְכָל אַחַת יֵשׁ זְכוּת לַחֲלוֹם
אחרי עשרות הרצאות ברחבי הארץ והעולם, שבעה רבי מכר, שישה פרסים וארבעה ילדים, (לא בהכרח בסדר הזה) מגיעה אלינו הסופרת והמשוררת איריס אליה כהן עם הרצאה מרתקת ורבת השראה שבה היא מציגה אנקדוטות משעשעות מילדותה, מספרת מה בין ספריה לביוגרפיה הפרטית שלה, מדוע היא מתעקשת על מה שהיא מכנה "הארוטיקה של הפואטיקה" ולמה היא לא מפסיקה לכתוב על זה, עד כמה הצלחה ספרותית היא כלכלית, כיצד הגשימה את חלומה מילדות להיות סופרת (רמז: הכל מַכְּתוּבְּ) ולמה היא מאמינה גדולה בכוחות הריפוי והתיקון של הכתיבה ובמיסטיקה של הספרות בכלל. בין לבין היא גם תקרא משיריה, שרבים מהם הפכו לוויראליים, תורגמו, הולחנו וזכו לביצועים מרגשים. הסופרת והמשוררת איריס אליה כהן, כלת פרס יצחק נבון, פרס ראש הממשלה, פרס רמת גן, מועמדת פעמיים לפרס ספיר ועוד, פרסמה עד כה שבעה ספרים, בהם רבי המכר "מַכְּתּוּבּ" "גַּלְבִּי", "שְׁחַרְחֹרֶת" וספר הילדים, "סבתא טורבו"שזכו לאהבת הקהל ולשבחי הביקורת.
בשנת 2015 כתב הפרופ' אבנר הולצמן על יצירתה: "ספריה של איריס אליה כהן מפגישים עולמות זרים החולקים את ההוויה הישראלית. היא עושה זאת בכתיבתה המרגשת, הקפדנית והדייקנית להפליא, תוך שהיא מקימה לחיים את המרחב הישראלי על צבעוניותו האנושית, על מתחיו, על נופיו וצמחיו, ולא פחות מכך – על ייצוגיו הארוטיים והאינטימיים. איריס אליה כהן היא קול סגולי, בעל עוצמה ייחודית שעוד נכונו לו עתידות".
נראה כי ב-2021 פורעת אליה-כהן את נבואתו של הפרופ' הולצמן ומוציאה את הטובים והחשובים שבספריה.
"מכתבים מהאגף הסגור" ו"רצח בהסכמה"
הספר "מכתבים מהאגף הסגור" שנכתב במשך עשור ורואה אור רק בימים אלה, בעקבות גירושיה, מכיל 52 שירים ליריים, אמיצים וחשופים, עזי מבע ורגש, המציגים את אליה-כהן בשיא כוחה הפואטי.
הספר "רצח בהסכמה" הינו פואמה פוליפונית אלגית מצמררת, כתב אישום חריף ויחיד מסוגו המופנה כלפי רוצחי נשים, פרקליטיהם ומערכות החוק והצדק, המקבלות בהסכמה רצח נשים בידי בני זוגן, כאילו הייתה זו גזירת גורל.
הפואמה, שעוררה הדים רבים עוד טרם צאתה, עלתה כהצגה בפסטיבל עכו וכבר נלמדת בבתי ספר רבים ברחבי הארץ.
על "רצח בהסכמה": הפואמה "רצח בהסכמה" נעה בין דיווחים חדשותיים, ציטוטים מבית המשפט, עדויות מכרים ובני משפחה – שאת שפתם המכבסת, האחראית במידה רבה על הישנות המעשים, היא חושפת בצלילות אירונית – לבין פניה ישירה, מטלטלת, אל הנרצחת עצמה, תוך ניסיון לשחזר את רגעיה האחרונים ואת מסכת הימים והשנים שהובילו אליהם.
